אם אתם מתחילים לתכנת בפייתון, או שסתם בא לכם לבחון את עצמכם אם אתם מכירים את היכולות של השפה, המאמר הזה הוא בדיוק עבורכם!

^{*המאמר נכתב עבור פייתון 3.0+ אך חלק מהדברים תקפים גם עבור גרסאות נמוכות יותר של השפה.}

בכל דוגמת קוד אני אציג תחילה את הדרך “המסורתית” לביצוע הלוגיקה שמתוארת, ומתחת את הדרך הפייתונית. חשוב מאד לציין כי מבחינה לוגית, התוצאה הסופית זהה בשתי הדרכים.

1. השמה מרובה למשתנים – השמה מרובה פירושה לתת לשני משתנים או יותר את אותו הערך. במקום לעשות השמה לתוך משתנה בכל שורה, ניתן לעשות השמה מרובה בשורה אחת באופן הבא:
   

2. list comprehension – לדעתי האישית, מדובר באחת מהיכולות החזקות של השפה. מדובר ביכולת שעוזרת לנו להיפטר מבלוקים של לולאות for/while למניהן. בנוסף, זה נחשב למהיר יותר מאשר בלוק של לולאת for וגם קריא יותר:

3. משפטים מותנים – מדובר למעשה בגרסא קריאה יותר של אופרטור טרינארי שקיים בשפת C. על מנת להימנע מבלוקים של if..else ולגרום לקוד להיות יותר “קצר” וקריא ע”י משפטים מותנים. ניתן להשתמש ביכולת זו בהמון מקומות בקוד, לדוגמא: בlist comprehension, בפונקציית print, השמות למשתנים ועוד:

4. הכרת המימוש מאחורי הקלעים של List – בשיעורים התיאורטיים נוהגים ללמד אותנו כי יש מערך ויש רשימה, ממומשת בד”כ על-ידי רשימה מקושרת (מבנה עם מצביע למבנה הבא). בפייתון, המבנה List ממומש ע”י מערך. כלומר, נוכל לגשת לאיברים לפי אינדקס בזמן O(1) – אבל, במידה והקוד שלנו מרובה בהכנסות לראש הרשימה, באמצעות השגרה list.insert(index, element), אנו “נשלם” מאחורי הקלעים בזמן ריצה שכן בגלל אופן המימוש בכל הכנסה מתבצעת הזזה של איברי הרשימה מהמקום index ועד לסוף הרשימה.
לכן נעדיף להשתמש בlist.append אשר מכניסה איבר לסוף הרשימה, או שעדיף להשתמש במבנה deque מתוך מודול collections, אשר ממומש ע”י רשימה (מסורתית) דו כיוונית.

5. swap בשורה אחת – טריק נחמד שאפשר לעשות כדי להחליף ערך של אובייקטים בשורה אחת “ללא משתנה עזר”.

6. f-strings – במקרים בהם אנו נדרשים לשרשר מחרוזת עם ערך של משתנה לטובת השמה, הדפסה וכו’, מומלץ להשתמש ב f-strings. השימוש בהם שומר על הקוד אלגנטי, נקי, קריא ומהיר. שימו לב לדוגמא המצורפת. שורה 4 הינה בזבזנית עקב האופן שבו ממומשים סטרינגים בפייתון, שורה 5 יכולה להפוך בקלות להיות לא קריאה וקשה למעקב (תארו לכם שהיו 5 משתנים בתוך המרכאות ולא רק 2) ובשורה 6 מודגמת היכולת של f-string.

7. return מרובה ערכים – באופן כללי, ניתן להחזיר ערך 1 לכל היותר מפונקציה (לא נכנס לזה כאן, אבל מדובר במגבלה מהמימוש שמתורגם מאחורי הקלעים לשפת אסמבלי). פייתון הביאה את היכולת להחזיר “כמה” ערכים – ה”כמה” נרשם במרכאות מפני שמאחורי הקלעים האינטרפטר של פייתון עוטף את המשתנים לתוך משתנה Tuple ומחזיר אותו, כך יוצא שבסוף מחזירים משתנה אחד. כשחוזרים למקום שממנו נקראה הפונקציה, מבוצע Unpack לTuple לתוך משתנים כמספר הערכים שהחזרנו:

8. מעבר על רשימה ללא אינדקסים – במקום לעבור על רשימה באמצעות אינדקס שמאותחל ב0 ומגיע עד לאורך הרשימה (פחות 1), ניתן להגדיר לולאה שמבצעת מעבר ישירות על האובייקטים ברשימה. שימו לב כיצד זה שומר על קוד קריא ונקי וכמו כן נמנע מגישה מפורשת לתאים.

9. המרה של iterable לסטרינג אחד – מתודה נחמדה של מחלקת סטרינג היא join. היא מקבלת iterable ומייצרת ממנו סטרינג אחד תוך כדי שימוש סטרינג הבסיס כמפריד. המתודה עוזרת לשמור על קוד קריא אך יותר חשוב מזה מהיר(!):
*נקודה חשובה היא שהמפריד מתווסף בין כל שתי אלמנטים, כלומר הוא לא ישורשר למחרוזת לאחר האלמנט האחרון ולא לפני האלמנט הראשון.

10. בדיקה האם פלינדרום – מכירים את השאלה הזו בראיונות עבודה שמבקשים לבדוק האם בהינתן סטרינג הוא פלינדרום? אז בפייתון ניתן לבדוק זאת בשורה אחת, באמצעות היכולות של slicing. סליסינג בנוי כך שהוא יכול לקבל עד 3 פרמטרים [start:stop:step], ישנו ערך דיפולטיבי לפרמטרים כך שבמידה ונעביר רק step = -1 אנו למעשה נעבור על כל הרשימה מהסוף להתחלה: