נדמה שבזמן האחרון המונח בלוקצ’יין נמצא בכל מקום. מטבעות דיגיטליים, קריפטו, NFT וכרייה הם רק חלק מנפלאות הטכנולוגיה הזו. אבל לפני שקופצים להשקיע או לחוות דעה, בואו נעצור רגע ונעשה סדר. בפוסט הזה נבחן מהו בלוקצ’יין, מה מרכיביו, ומה המשמעות שלו מבחינת אבטחת מידע וייעול תהליכים.

תוכן עניינים

מה זה בלוקצ’יין?

בגדול, מדובר במסד נתונים מבוזר המשותף על ידי מספר מחשבים מאותה הרשת, שהתקשורת ביניהם מתנהלת על בסיס P2P. כשחושבים על מסד נתונים, נחשוב ישר על טבלה (לא ולא). במקרה הזה, המידע נאסף בצורה של צ’אנקים של פעולות, הנקראים בלוקים. אותם בלוקים ייערמו אחד על השני כאשר הם תלויים אחד בשני, על ידי קוד גיבוב ייחודי לאותו בלוק. כל שינוי כזה ישודר לכל הרשת וישנה את כל ההעתקים בכל המחשבים, יחד עם חותמת זמן ייחודית.

ובכל זאת, נשאלת שאלה די טריוויאלית: איך הבלוקצ’יין שונה מכל רשימה מקושרת רגילה?

התשובה לכך די פשוטה. שני מבני הנתונים הללו די דומים ומזכירים אחד את השני, אך שונים בצורת ההתקשרות שלהם לרשומה הבאה בתור. ברשימה מקושרת נגדיר פוינטר לבלוק המידע הבא, בידיעה שנוכל לבצע עליו מניפולציות בלי להשפיע על אמינות המידע שלנו. לעומת זאת, בבלוקצ’יין הפוינטרים מקושרים קריפטוגרפית למידע הנמצא בתוך הבלוק. דקות זו הופכת אותו למבנה נתונים שניתן רק לצרף אליו מידע חדש.

אז מה קיבלנו?

בתהליך זה נוצר מסד נתונים חזק ואיתן שאי אפשר לשנות אותו, אלא אם שינינו בהצלחה את כל השרשרת שקדמה לאותו בלוק- בכל המחשבים ברשת. הטכנולוגיה (שהוכרזה לראשונה בספרות ב-1991) היוותה בסיס לעולם המטבעות הדיגיטליים ובלוקצ’יינים מפורסמים, כמו הביטקוין והאיתריום שאנו מכירים כיום. הרעיון הוא להשתמש באותו מסד נתונים כדי לבנות מערכת מידע הוגנת ומאובטחת ללא גורם מרכזי שמנהל אותו. הבלוקצ’יין מתפקד כספר חשבונות כללי המתעד טרנזקציות מאומתות של מטבעות בעלי ערך או מידע; זכויות יוצרים, בעלות בטאבו, חוזים, שרשרת יבוא ויצוא, והרשימה נמשכת.

איך טרנזקציה נראית בכל הסיפור הזה?

ברגע שטרנזקציה מאושרת, היא צריכה להתווסף לבלוק בשרשרת. ההחלטה לצירוף תלויה בקונצנזוס באלגוריתם שדורש אחוז מינימלי/ מוחלט של הסכמה מכל הרשת. מהות ההסכמה קובעת האם אותה טרנזקציה תקינה או לא. אותם בודקים הם בעלי המחשבים ברשת, הנקראים כורים (miners). אבל נתעמק בזה בהמשך, כשנדבר על בלוקצ’יינים ספציפיים.

אבטחת מידע

לצורך ההדגמה, נניח שאנחנו שותפים בחברת ענק ששומרת את כל המידע שלה בחוות שרתים עם 50,000 מחשבים. מה יקרה למידע אם גורם רשע ומרושע יחליט לפגום לנו במידע? (#האקרים_איראניים מישהו?). הבלוקצ’יין מעניק לנו את היכולת לפזר ולבזר את המידע שלנו במחשבים שונים, ללא תלות גאוגרפית. כך שבמידה ומישהו ינסה לשנות חלק מהרשומות במחשב אחד, שאר הרשומות יישארו כשהיו, והשינוי לא יתקבל ברשת. השילוב בין קישור המידע באופן קריפטוגרפי, ופיזור עותקים של בסיס הנתונים ברשת, הוא הכוח של בסיס הנתונים.

אז מה עושים עם זה?

מאז 2009, כשסאטושי נאקאמוטו המסתורי יצר את הביטקוין, השימוש בבלוקצ’יין רק התרחב. היום נוכל למצוא גם אפליקציות מתוחכמות על האיתריום, סולנה, פוליגון ועוד. אנחנו יכולים לכתוב יישומים מורכבים, מוטמעים בקוד על הבלוקצ’יין, הנקראים “חוזים חכמים” בקוד פתוח. על ידי חוזים אלו אנחנו יכולים לנהל מערכות בנקאיות, בחירות לרשויות, מכירת נכסים פיזיים/ דיגיטליים, לאמת מקור של מוצר מסויים, ובעצם כמעט כל אפליקציה שתעלו על דעתכם, בשקיפות מלאה. היתרון המיוחד של הבלוקצ’יין הוא הגיבוי התמידי ודרגת האימות הגבוהה- ואלו מצרכים נדירים בשוק הטכנולוגי.

בעקבות היכולת הזו, הבלוקצ’יין יצר קהילה, הולכת ומתרחבת, של מתכנתים ומשתמשים חכמים יותר, שמודעים יותר לאופן העברת המידע השייך להם ולאבטחתו. בזכות הבלוקצ’יין, צצים כמו פטריות אחרי הגשם שלל פרוייקטים המעניקים פתרונות יצירתיים לפעולות יום-יומיות: העברות כסף, מסחר בשוק ההון, רישום נכסים ועוד. אנו נמצאים בפתחה של מהפכה עולמית, בה אנו מבינים כי הכוח יכול לחזור לידיים שלנו.

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע, בו נבין כיצד אנו יכולים להשתמש בכוח הבלוקצ’יין כדי ליצור שירותים הוגנים יותר.

בסדרת הפוסטים הבאים, נכיר את הבלוקצ’יין לעומקו, ואת שימושיו הרבים והספציפיים. נלמד כיצד להשתמש בו לצרכי פיתוח ואילו שפות תכנות אנחנו צריכים לדעת בשביל לעשות זאת.

“הטיימס 03/01/2009 שר האוצר על סף חילוץ שני לבנקים.”